עבירת שוחד הינה עבירה פלילית חמורה ביותר אשר עוסקת במתן טובת הנאה כלשהי לבעל תפקיד ציבורי על מנת שהוא יפעל באופן שנוגד את מטרות תפקידו (סעיף 290 לחוק העונשין).
אין צורך להכביר מילים כדי להסביר עד כמה נגע השוחד והשחיתות פוגע קשות בפעילות התקינה של המינהל הציבורי ובאמון הציבור בו.
למרבה הצער, מדינת ישראל ממשיכה להידרדר ברציפות שנים האחרונות בדירוג מדד השחיתות העולמי שמתפרסם על ידי ארגון Transparency International – TI ("שקיפות בינלאומית") ואשר נערך בקרב 180 מדינות שונות ברחבי העולם כולו.
לפי מדד זה, בשנת 2016 ישראל מוקמה במקום ה-28, בשנת 2017 היא מוקמה במקום ה-32, בשנת 2018 היא מוקמה במקום ה-34, ואילו בשנת 2019 היא מוקמה במקום ה-35, וזאת 7 מקומות בלבד מעל "הקו האדום", שהמדינות שממוקמות מתחת לו מוגדרות לפי המדד כמדינות בעלות דרגת שחיתות גבוהה. ישראל ממוקמת גם בשליש התחתון לגבי המדינות שחברות בארגון ה-OECD, וזאת במקום ה-24 מתוך 36 המדינות שחברות בארגון זה.
עם זאת, מן הראוי אולי לציין שהמדינה בכל זאת עושה מאמצים כדי להילחם בנגע השחיתות בארץ, וכתוצאה מכך הוגשו לא מעט כתבי אישום בשנים האחרונות בגין ביצוע עבירת שוחד כנגד נבחרי ציבור ובעלי תפקידים במגזר הציבורי.
תחילה יודגש שהחוק מגדיר את נסיבות ביצוע עבירת השוחד באופן רחב, כך שאין מדובר רק במקרה של "מתן מעטפות כסף מתחת לשולחן", כפי שנהוג בדרך כלל לסבור.
על מנת שעבירת השוחד תתגבש, עליה להתבסס על מספר רכיבים, שעיקרם היותו של מקבל השוחד עובד ציבור, קיומו של מתת השוחד, ונטילת מתת השוחד לצורך ביצוע פעולה שקשורה לתפקידו.
ההגדרה של "עובד ציבור" לגבי עבירת השוחד הינה הגדרה רחבה, כך שאין המדובר רק בנבחרי ציבור או בעלי תפקידים ציבוריים בכירים (ועל כן גם אין המדובר רק בבעלי "צווארון לבן", כפי שמקובל לחשוב בטעות).
לפי סעיף 293(6) לחוק העונשין, אין זה משנה כלל אם תפקידו של מקבל השוחד היה תפקיד של שררה או של שירות, קבוע או זמני, כללי או לענין מסויים, בשכר או בלי שכר, בהתנדבות או תוך קיום חובה.
לפי סעיף 291(ב) לחוק העונשין, עובד ציבור כולל גם עובד של תאגיד שמספק שירות לציבור. כלומר, אין מדובר רק במי שהינו עובד ישירות במגזר הציבורי, אלא גם במי שהינו עובד של תאגיד פרטי (!) שנותן שירות לציבור. בפסיקה נקבע שקרנות נאמנות ואגודות שיתופיות נחשבות כתאגידים שמספקים שירות לציבור לגבי עבירת השוחד. עוד נקבע שעובד של חברת אבטחה פרטית ששימש כמאבטח של בניין ממשלתי נחשב אף הוא כעובד ציבור לגבי עבירת השוחד.
גם ההגדרה של מתת השוחד הינה הגדרה רחבה ביותר. לפי סעיף 293(1) לחוק העונשין, מתת השוחד יכול להיות כסף, שווה כסף, שירות או כל טובת הנאה אחרת. כך, לדוגמא, השוחד יכול להיות שוחד מיני.
כדי להבדיל בין מתת מותר למתת אסור, יש להוכיח שמתן המתת נעשתה עבור פעולה שקשורה לתפקידו של עובד הציבור, להבדיל ממתת שניתן לו כאדם פרטי בלבד, וללא שום קשר לתפקידו.
כאשר מדובר במתת שניתן בין חברים לכאורה (כגון, מתנת חתונה), יש לבחון את המתת כדי להבדיל בין מתת שניתן למטרות לגיטימיות לבין מתת שניתן למטרות לא לגיטימיות.
לפי סעיף 293 לחוק העונשין, לצורך גיבוש עבירת השוחד, גם אין זה משנה אם מתת השוחד נעשה בנסיבות הבאות:
העונש לעובד ציבור שלקח שוחד לצורך ביצוע פעולה שקשורה בתפקידו הינו מאסר עד 10 שנים או קנס גבוה, וזאת לפי סעיף 290(א) לחוק העונשין.
העונש למי שנתן שוחד לעובד ציבור לצורך ביצוע פעולה שקשורה בתפקידו הינו מאסר עד 7 שנים או קנס גבוה,
וזאת לפי סעיף 291 לחוק העונשין.
לפי סעיף 292 לחוק העונשין, מי שנותן שוחד בכוונה להשפיע על קיומן, מהלכן או תוצאותיהן של תחרות ספורט או תחרות אחרת שיש לציבור ענין בקיומן או בתוצאותיהן, דינו מאסר שלוש שנים. דין לוקח השוחד כדין נותן השוחד.
אי לכך, ייעוץ משפטי מקדים עם עורך דין עבירות שוחד עשוי להיות עבורכם לעזר.
לכל שאלה והתייעצות, השאירו פנייה באתר או צרו קשר טלפוני (זמינות 24/7 לעתות חירום).
לייעוץ מידי 24/7 >>>
072-3974572
ליצירת קשר 24/7 עם עו"ד פלילי חייגו: 072-3974572
השאירו פניה:
